<h1>ראב"ן — סוף יבמות</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ביבמות פרק האשה בתרא [קי"ט.] תנן האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תינשא ולא תתיבם וכו'. ואמרינן בגמ' ייבומי לא דילמא מיעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאורייתא אלא לא תינשא אמאי לא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות, ומסקנא רבי מאיר הוא דחייש למיעוטא אבל לרבנן תינשא לשוק דאמרינן הלך אחר רוב נשים. ומקשו עלה הא דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין ואמרינן בפרק בתרא דקידושין [פ'.] מאי טעמא דר"מ רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוט לחזקה ואיתרע לה רובה ולהכי מטהר ר' מאיר, וקשיא רבי מאיר אדרבי מאיר דהכא לא חיישינן למיעוט דכיון דאיתרע רובא הוה ליה מיעוט והתם חייש למיעוט. תריץ דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר, בחולין בפרק כיסוי הדם [פ"ו:] אמרינן אהא אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר, (והתם) [והכא] ספק איסור הוא להכי חייש למיעוט ואמר לא תינשא. ורבנן אדרבנן נמי לא קשיא אליבא דריש לקיש דאמר [בקידושין שם] דטומאה זו דרבנן מטמאין טומאה וודאית הוא ושורפין עליו את התרומה, אליבא דידיה אזלו רבנן בין גבי טומאה בין גבי איסורא בתר רובא, אלא לרבי יוחנן דאמר ספק טומאה הוא ואין שורף עליה את התרומה קשיא דרבנן אדרבנן דהא גבי איסורא אזלי בתר רובא וכל שכן גבי טומאה דהוה להו למיזל בתר רובא ולשרוף עליו את התרומה. ונראה לי שאם היה ברור לנו שהתינוק נגע בעיסה וודאי היה שורפין עליו את התרומה דלא הוה אלא חד רובא דרוב התינוקות מטפחין בשרצים כי (התם) [הכא] גבי איסור דליכא אלא חד רובא הלך אחר רוב נשים וכו', אבל (הכא) [התם] דספק הוא אם נגע בעיסה או זה הבצק שבידו נתן לו אדם אחר ממקום אחר אלא שאנו אומרין רוב התינוקות מטפחין כמו כן בעיסות ומעיסה זו לקח הבצק וכיון דיש לנו לומר תרי רובא רוב תינוקות מטפחין בשרצים ורוב תינוקות מטפחין בעיסות להכי אמר רבי יוחנן (הכא) [התם] דאין שורפין אליבא דרבנן. וראייה ממתניתין דמייתי סייעתא לרבי יוחנן בפרק עשרה יוחסין [שם] דתניא עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה, דהא הכא דנמצאין בעיסה וליכא אלא חד רובא משום הכי טמאה טומאה ודאית ושורפין עליה את התרומה.
